פרג מניקוב גורי (1995) בע"מ נ' ז'ימי ואח'

פסק דין

1. על פי כתב התביעה, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה ביום 10.9.12, המבקשת הינה הזוכה בתיק הוצאה לפועל כנגד הנתבע 1 (להלן – החייב), ואילו הנתבעת 2 מוצגת על ידי החייב כקרובת משפחתו, הנעזרת על ידי החייב לגביית חובות המגיעים לה (להלן – אסתר).

2. המבקשת טוענת כי התברר לה שהחייב הוא זוכה בעצמו בתיק הוצאה לפועל שמתנהל כנגד עמותת "זיכרון יוסף אריה ירושלים" (להלן – העמותה), וכי העמותה שילמה כספים לחייב, אך אלה עוכבו בהתאם לנוהל בהוצאה לפועל, שאיננו מאפשר העברת כספים לזוכים כאשר הם חייבים בתיקי הוצאה לפועל אחרים.

לטענת המבקשת, משנודע הדבר לחייב, אשר פתוחים כנגדו תיקי הוצאה לפועל רבים –הגיש בקשה לרשם ההוצאה לפועל לשנות את שם הזוכה בתיק נגד העמותה משמו לשמה של אסתר, בטענה כי אסתר היא כביכול הזוכה, ואילו הוא רק סייע לאסתר בגביית החוב המגיע לה.

המבקשת טענה כי מדובר בקנוניה בין קרובי משפחה, אשר מטרתה למנוע את העברת הכספים שנגבו לנושיו של החייב, ולכן התנגדה לבקשה.

3. "בבקשה דחופה להחלפת הזוכה" (להלן – הבקשה), שצורפה כנספח 1 לכתב התביעה, טוען החייב כי אסתר קיבלה לידיה, כשיק בטחון, שיק של העמותה (פתוח, וללא שם הנפרע) בסך 31,500 ₪ , והפקידה אותו ביום 3.7.11, אך הוא חזר בהעדר כיסוי מספיק.

לטענתו, אסתר הפקידה את השיק שוב בתאריכים 23.8.11 ו – 12.9.11, אך גם אז הוא חזר.

החייב טען בבקשה, כי אסתר היא זו שביקשה ממנו לרשום את שמו כנפרע על השיק ולהעביר את כספי הגביה לידיה, ולכן הכספים שייכים לה ולא לחייב, ויש להחליף את שם הזוכה על שמה של אסתר, כפי שהייתה זכאית להירשם מלכתחילה.

4. המבקשת טוענת כי החייב לא ציין בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל כי הוא פועל בנאמנות ובשליחות של אסתר, וטענה זו עלתה לראשונה רק לאחר עיכוב כספי הזכייה, וגם אז הסתפק החייב בהגשת בקשה לתיקון שם הזוכה, כאילו מדובר היה, כביכול, בפליטת קולמוס בפתיחת התיק.

לטענת המבקשת, משלא הציג החייב כל מסמך להוכחות טענותיו – יש לקבל את התביעה, ועל בית המשפט להצהיר כי הזוכה הנכון בתיק ההוצאה לפועל נגד העמותה הוא החייב, וכי כל הכספים שנגבו ו/או ייגבו בתיק האמור שייכים לחייב, ולא לאסתר.

5. בסיכומיה טוענת המבקשת, כי סיפור הבדים אותו רקמו החייב ואסתר נעדר כל אחיזה במציאות, ומסקנה זו מתחייבת לאחר שמיעת עדויותיהם של החייב, של אסתר, ושל מר שמעון רוזנטל, מנהל העמותה.

6. מאידך טוענים המשיבים בסיכומיהם, כי טענות המבקשת הן חסרות יסוד, הואיל ואסתר היא בעלת הזכויות בכסף, ולא החייב.

לטענתם, החייב ניהל את התיק עבור אסתר בנאמנות, על פי בקשתה, שנעשתה בעל פה, ועל כן, על פי סעיף 3(ב) לחוק הנאמנות, התשל"ט – 1979, אין לרדת לנכסי הנאמנות האמורים.

7.העובדות כפי שמציגים המשיבים הן, לטענתם, כדלקמן:

אדם בשם שמעון ולס, השייך לעמותה והעוסק באיסוף כספים עבורה, קיבל לידיו שיק דולרי, אותו מסר לבעלה של אסתר תמורת סכום מזומן שהועבר לידי העמותה.

על מנת להבטיח את בעלה של אסתר – משכה העמותה, בחתימת מר רוזנטל, שיק פתוח כדי שישמש כ"שיק בטחון" במקרה שהשיק הדולרי יחזור בהעדר כיסוי.

השיק הדולרי אכן חזר בעדר כיסוי, ובעלה של אסתר הורה לה להפקיד את השיק של העמותה בחשבונה, אך גם שיק זה חזר בעדר כיסוי.

משום כך התבקש החייב, על ידי אסתר ובעלה, לגבות עבור אסתר, כנאמן שלה , את הסכום על ידי פתיחת תיק ההוצאה לפועל על שמו, ולעביר לה את הכסף.

לטענת החייב, המטרה הייתה לחסוך לאסתר, שהיא נכה ב 100% ומרבה בנסיעות לארצות הברית לקבלת טיפולים רפואיים, את הצורך להופיע בבית המשפט במקרה שהייתה מוגשת התנגדות לביצוע השיק.

לטענתו, משגזברות ההוצאה לפועל עיכבה במפתיע את הכסף שנגבה בשל תיקי הוצאה לפועל אחרים כנגד החייב – עלה ראשונה הצורך להודיע על הנאמנות ולרשום את אסתר כזוכה במקומו של החייב.